לא שומעת כלום.
אוטמת אוזניים
עם הידיין.
חזק חזק והכל הכוח.
והכל,
הכל כדי רק לברוח.

היא גם לא רואה.
היא עיוורת,
עיוורת מבחירה.
עיוורת כדי לשכוח ולא לראות
את מה שמתרחש פה מולה,
ממש קרוב.

רעש בבטן
מבקש לצאת החוצה.
היא רוצה לצעוק ולזעוק,
להוציא החוצה את כל הרעל
ואת כל המידע,
שמסתובב בתוכה
בניגוד לרצונה.
אבל היא גם אילמת
בנוסף לכל.
והמילים והצעקות
מפיה אינן יוצאות.

לא ראיתי,
לא שמעתי,
לא דיברתי.
שלושה הקופים
שבכל מקום רואים.
הם עם הידיים סוגרים ואוטמים
את הדבר שממנו הם כל-כך פוחדים.
ואותם הקופים,
אותה בדיוק מתארים.