ממצולות התרוממתי, עליתי חזרה לחיים,
ואני חשבתי שאבדתי...
מחלום בלהות הקיצותי,
חלום ארוך וארור..

נפתולי החיים לא סוגים בשושנים,
עברתי ימים סוערים
חציתי נהרות גועשים,
הלכתי בשבילים פתלתלים,
נסעתי בכבישים סואנים.

את כולם עברתי,
על כולם גברתי,
אך החלום שעטף את כולי,
כקורי עכביש,
לא יכולתי לו.

נלחמתי בכל מאודי,
שקעתי בו עמוק יותר,
בדרכיו המפותלות,
של עולם החלומות.

ואז קול פנימי ציווה עלי...
חדלי! הפסיקי לפרפר,
זה היה קול החיים,
בעל כורכי דממתי.

אז התרופף גם החלום,
לאיטם החיים זורמים לתוכי,
כשמש המסתננת מבעד החריצים,
ואני נאחזת בהם בכל כוחי.