התקווה
אשר מקומה בעולם נעלם
ובלעדיה, בכל ליל אני נרדם
האכזבה
שלקולה בכל בוקר אני מתעורר
בכל פעם מעט יותר חיוור
הבגידה
שאני נושם בכל שאיפה מייגעת
ומתחרט שנגזר עליי לדעת
ההתרסה
שמשמשת לי כמגדל ושומר
מגינה מכל אויב או חבר
השנאה
שנותנת לי סיבה לחיות
דועכת גם היא במשך הדורות
הזקנה
שמקמטת ומחלישה את הגוף
מושכת ומושכת, מכריחה אותי לעוף
הנשמה
שכבר לא נמצאת בשום מקום
מפחדת שגם בה אנקום
והחמצן
שברח מן הקנה והשתנק בריאות
מנע ממני לכתוב עוד כמה שו - -