הבן הבכור.
כן, אתה בני, מה לעשות. ילדתי אותך בשמחה ובכאב ואני רק בת
שמונה עשרה. הינקתי אותך, שיחקתי איתך וכשבכית בכיתי גם אני,
כשחלית גם אני. אתה נהיית כל עולמי תמיד. בלילות הייתי מתגנבת
לבית הילדים כדי להניק אותך לשובע. ואז פתאום ביום בהיר אחד
אתה אומר לי שאתה רואה בי אישה זרה. היכן המצאת את שתי המילים
הנוראות האלה; אישה זרה. אז אם כך אין מה לעשות. אתה אמנם בני
ולגביך אני אישה זרה. שתי המילים האלה פצעו באופן אנוש את לבי
ואת נפשי.
לכן כאן ועכשיו נפרדות דרכינו, אני אומר שהיה ויש לי בן אהוב
ואתה תאמר שהאישה הזאת היא אישה זרה.
וכך, בני, כשתגיע שעתי אל תעלה לקברי ואל תאמר קדיש כי הרי אני
אישה זרה.