מדיי פעם אני מרגישה כל כך אבודה,
אז אני נכנסת לתוך ציפור נפשי ומחפשת את עצמי.
עוברת ממגירה למגירה, מנסה למצוא את מהות חיי.
האם אני קיימת בשביל מטרה מסויימת?.
אך הציפור מתעלמת ממני, הזונה!
ואז אני מרגישה עוד יותר אבודה,
והעצב צץ,והבכי מגיע.
ואני מרגישה שהסוף שלי קרב.
אז אני הולכת וקופצת,
לתהום של דיכאון אינסופי.
נזרקת לתוכו ולא יוצאת ממנו
כי תהום הדיכאון הוא תהום ללא תחתית,
וכשאני אליו נכנסת אני לא יכולה לצאת.
זהו תהום אינסופי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.