אלה אללה / לחישה אחרונה |
נושקת לפסגתך,
כל רוממתך, אדיר היית
שכוב כנוע,
ידייך פרוסות לצדי גופך הגדול,
פנייך נפולות ומחווירות,
לבוש בבגדייך האחרונים
מסתכלת וחורטת בעצמי הכל שלא אשכח
שלא תעלם לה השנייה הזו
שלא יעלם הרגע
לא עוזבת,
יושבת ליד מיטתך,
מחזיקה את ידך שהפכה קפואה ככל שהדקות עוברות.
לא בוכה,
לא יכולה לבכות
להתראות,
אני לוחשת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|