''אני לגמרי חסרת פרופורציות'', היא אמרה, בוחנת את גופה
העירום למחצה במראה הגדולה שבסלון. היא הוציאה סיגריה מהקופסא
ששכבה חסרת חיים על השולחן והחלה שואפת ונושפת, בלי לשים לב
בכלל למה שהיא גורמת לי.
''את לא חסרת פרופורציות, יש לך גוף נהדר, את סתם מבלבלת בשכל,
תפסיקי לדבר שטויות'', נשמעתי קצת כאילו הכריחו אותי להגיד את
זה, התקרבתי אליה ונישקתי את צווארה, הרגשתי את השרירים שלה
מתכווצים תחת מגעי, תחת נשיקותיי.
''את חייבת להפסיק לעשן'', פסקתי, היא רק הסתכלה עליי באדישות
וזרקה ''אני לא חייבת שום דבר''. חייכתי, איך כל פעם היא
מדהימה אותי מחדש, בפשטות שלה, בעדינות שלה, בתנועות ובתגובות
שלה. היא אף פעם לא תבין.
התחלתי לאסוף את הדברים שלי ולהתלבש, כמה הצטערתי שאני צריך
ללכת. ''אולי אני אשאר?'' חשבתי בקול. ''תישאר'', היא פסקה,
רכנה ונשקה לי. ''אני לא רוצה להישאר לבד'', היא מעכה את
הסיגריה במאפרה שעמדה קרוב והחלה ללטף אותי עם קצה האצבע, ואני
מרגיש לא מרגיש אותה, נמס תחת המגע.

''אני אוהב אותך'', לחשתי בין ההתנשפויות שלנו, והיא הניחה את
ראשה עליי ולחשה חזרה, ''שקרן''.

''אני לא רוצה להתאהב'', פלטה בסופו של דבר והדמעה סוף סוף
התנתקה מהעין והחלה להחליק במורד פניה. פנים יפות, חלקות, עם
עיניים ירוקות וגדולות ושפתיים מושלמות, לא גדולות מדי, לא
קטנות מדי, ועם האף הכי חמוד שראיתי.
''הבטחתי לעצמי שאני לא אתאהב אף פעם'', היא כאילו אמרה את זה
בשביל לשכנע את עצמה. ''אין שום רע בלאהוב'', עניתי, מתקשה
להבין אותה. ''בטח שזה רע'', היא הפנתה את פניה ממני, מנגבת את
הדמעות כבדרך אגב. ''זה שורף'', היא לחשה, והשמש של הבוקר
משתקפת בעיניה. ''זה הורג'', היא הוסיפה, כאילו בצורה כבדה
יותר, משמעותית יותר.
''אני מאוהב בך, כל יום, כל שנייה, ואני מאוד חי, אם אני לא
טועה'', ניסיתי לחייך. היא לא ענתה, רק שלפה סיגריה והציתה
אותה, מסתכלת באוויר, מחפשת מה לענות.
''למה עשית לי את זה!?'' היא התייפחה, מעולם לא ראיתי אותה
בוכה ככה, אפילו לא בשכרות. ''למה?! תראה מה עשית...'' היא
צעקה והתרוממה ממעקה המרפסת, מהלכת בחדר, לא יודעת איפה לשים
את עצמה. ''אני לא חושב שזה דבר רע'', עניתי בשקט, עוקב אחריה
בעיניי. ''אתה לא מבין שום דבר'', היא טרקה אחריה את הדלת.

נשכבנו על המיטה באפיסת כוחות ואני לקחתי נשימה, מתכונן להגיד
משהו, אבל לפני שהספקתי לומר דבר היא הקדימה אותי ולחשה ''שלא
תעיז להגיד מילה''. כמה דקות אחר כך הקשבתי לחרחורים העדינים
של נשימתה. ''את באמת צריכה להפסיק לעשן'', אמרתי לעצמי.

''את הבחורה הכי יפה שראיתי בחיים שלי'', אמרתי סתם ככה
כששמענו את הדיסק החדש שקניתי, והיא פתאום הסתכלה לי בעיניים
וחייכה: ''אתה משוחד, זה לא נחשב''. היא העבירה יד בשיערי
והחלה להעביר את ידיה עליי, מלטפת, מחליקה אותן, ואני עצמתי את
עיניים ונכנעתי למגעה המשכר, נכנעתי לסם שלי.

''אני חושבת שאני נימפומנית'', היא יצאה מהמיטה ופנתה לחדר
הרחצה. ''בואי נעשה הסכם'', צעקתי לה והיא חזרה לחדר עם מברשת
שיניים בפיה. ''איזה הסכם?'' היא מילמלה. ''מעכשיו, שבוע שלם
אנחנו לא עושים שום דבר מיני'', אמרתי מרוצה מעצמי. היא צחקה
בקול ואני רק הבטתי בה, מחכה להסבר. ''כמעט כל מה שאנחנו עושים
הוא מיני, כל הקשר הזה הוא מיני, למה שתרצה לעשות את זה?'' היא
חזרה לחדר הרחצה. ''כי אני אוהב אותך'', עניתי לה. ''אתה לא
אוהב אותי'', היא פסקה, חיטטה בתיק שלה והוציאה סיגריה ראשונה
לאותו היום.
''את באמת חייבת להפסיק עם זה''.

''לא חשבתי שאי פעם מישהו יאהב אותי כמוך, ולמען האמת אני
חושבת שאתה חולה נפש'', היא אמרה והתיישבה לידי, מכפתרת את
חולצתה, חייכתי וזרקתי ''תודה'' בצורה הכי אדישה שיכולתי.
''אני רואה איך אתה מסתכל עליי, אני שומעת כשאתה מדבר אליי,
למרות שאתה חושב שאני ישנה'', היא חייכה ואני הסמקתי, ''אני
אוהבת אותך'' היא לחשה בביישנות ואני התנפלתי עליה והרעפתי
עליה נשיקות תוך כדי מלמולים של ''אני אוהב אותך'', כשהפסקתי
היא סידרה את עצמה ואמרה ''לא חשבתי שזה יקרה לי, ויותר מהכול
לא חשבתי שזה יקרה לי איתך''. היא שתקה קצת ואני הסתכלתי עליה
במבט לא מבין ושאלתי ''למה?''.

''כי אתה לא מבין שום דבר''.