הדף ואני שוב שותקים.
אני רוצה לצעוק, והמילים
ריקות כל כך, מתות כל כך,
קצרות מלהכיל, קטנות מלהסביר
את - זה.

העיניים שוב בוערות בפנים.
אני רוצה לנשום קצת חיים
והכתם חונק, האבל שותק,
כבר לא יכול לכתוב, לשיר
זה לא יוצא.

אני כבר לא יודע לומר
כבר לא מנסח, נשבר
ורועד ושותק, נאנח ודומע,
חושב וסולד ונזכר
בדממה.

מה שעשיתי לא תם.
אני עוד חי, ודמותם
בצללים מסתווה, בחלומות בלהה,
מתעורר ובולע גוש רוק
ושוכח.

מה שהיה לא נמחק
ועצמי דוהה לאבק
מתפורר ומגמגם, נאבק ומדמם,
בוער וצורח ושונא ונכנע
ושותק.