הייתכן ולא נותר דבר לומר?
מכריח עצמי להתמיד.
כי מסרב להאמין כי דבר לא נותר,
ודבר לא נשאר להגיד.

אנסה מזלי בתיאור הסביבה,
אלף רחש ואבק באוויר.
אך אפסיק בעודי מבין הסיבה,
למלא עוד בית בשיר.

ארצה לכלוא את הרגע, הרגש.
למען ישרוד את הזמן.
אך עמום הוא ראשי, שקטה היא הנפש,
ומחול העד יימחה הסימן.

אמשיך ואדחוף ברצון לשמח,
את לב כותב וקורא השורות.
אך רינה לא נמצאת, לא בעור לא במח,
היא תחבא בין דמעות שמורות.

אך אמשיך ואדחוף ואשקיע,
בטפסי עם מילותיי על ההר.
אך אגלה, כאשר לפסגה אגיע,
שבעצם לא אמרתי דבר...