ואני חושבת לעצמי על כל הדברים שעברנו ביחד ואני נשבעת שלא
אבכה.
אני לא אבכה כי בכיתי כבר מספיק, אני לא אבכה כי אני בוכה בכל
פעם שאני שומעת שם שדומה לשלך או סתם שיר שמתחיל בהוא והיא,
ואני בוכה עכשיו למרות שהבטחתי שלא.
ולמרות שאמרתי שלעולם לא אשנא אותך - אני כן - הכוונה שונאת
אותך, כי הבטחת שלעולם לא אבכה בגללך, כי נשבעת שזה לנצח, כי
התחייבת שלעולם לא תאמר את כל המשפטים שאני כל כך שונאת, שלא
תשתמש בקלישאה האיומה הזו "זה לא את זה אני..."

הבטחת כל כך הרבה, ובסופו של דבר זה אתה שעוזב, זו אני שבוכה,
זו אני שאתה עוזב.
ויש דברים שאני לא מסוגלת לשכוח, ואומרים שזה עדיין טרי ושזה
יעבור ואין לי כוח - אתה יודע?
אין לי כוח לשמוע שעוד יהיו רבים וחלקם יעזבו וחלקם יישארו
ויבטיחו נצח, אין לי כוח לשמוע את כל זה, יש לי פצע פתוח ולב
שבור ומוח מסכן שלא מסוגל לקלוט שאני ישנה לבד.
ישנה באלכסון.
אני לא רוצה אלכסון, אני לא רוצה נוח וריק במיטה, אני רוצה
לישון ביחד ולסתום לך את הנחיריים בכל פעם שאתה נוחר ומעיר
אותי.
אני רוצה לקום ולמצוא את עצמי על השידה או הרצפה כי אתה כזה
פלגמט.
ואני מוצאת את עצמי מוכנה להבטיח כל כך הרבה דברים בכדי
שתישאר.
אתה קולט? אני מאוהבת בך ואוהבת אותך כאילו רק אתמול נפגשנו,
יש לי עדיין פרפרים בבטן כשאני נכנסת הביתה ורואה אותך מרוח על
הספה עם כרס מכל הבירות שאתה שותה, מפצח גרעינים, מלכלך את
הבית שלנו - יש לי פרפרים והם חיים בתוכי - אל תהרוג לי אותם -
אתה שומע???
אני לא רוצה שמישהו אחר ימלא את החלל שאתה משאיר, אני לא רוצה
להחליף את הפרפרים האלה, אני לא רוצה לאהוב אם זה לא אתה.
הלוואי שיכולת להבין, הלוואי שיכולתי למחוק את כל מה שנאמר מצד
שנינו, הלוואי שלא היית אורז אותנו בתוך ארגים מקרטון חום -
ואתה כל כך שונא את הצבע הזה.
ואני כל כך מצטערת שאני כן אוהבת צבע חום, אני מצטערת על כל
אותם דברים שאתה שונא ואני אוהבת. אני מצטערת שאני זו אני
ומסתבר שזה לא מה שאתה צריך, אני מצטערת כי אתה זה גם לא בדיוק
כל מה שרציתי בחיים - אבל זו אהבה - אתה מבין???
ואני רוצה להפסיק לראות במוח שלי את כל הקרטונים החומים כי אתה
אורז הכול ומשאיר הכול, את כל הפרפרים הגוססים שלי.
מה שאני  מנסה להגיד הוא: אני אוהבת אותך ואני לא אומרת את זה
בגלל שאתה עומד בדלת ורגל אחת שלך כבר נמצאת רחוק ממני.
אני לא אומרת את זה כי זה נשמע כל כך יפה לאהוב ככה מישהו, אני
אומרת את זה כי לא חשבתי שאפשרי לאהוב ככה, כי לא חשבתי שעם כל
הדברים שביום יום יכולים להטריף אותי, עם כל הדברים האלה אני
מוכנה לחיות לנצח.
אני אומרת את זה כי הצלחתי להתאהב עד מעל הראש בכל אותם דברים
שלא הסתדרו לי.
אני אומרת את זה כי לא בכל יום אתה מוצא אדם שאתה יכול לעצום
לידו עיניים ולא לצפות לקום בבוקר עם סכין בגב או בלב.
ומה שאתה עושה עכשיו זה להשאיר לי סכין חדה בתוך הלב, ואני
מדממת ואני לא רוצה שזה יקרה, אני לא רוצה שלעולם לא תדע שעל
סכין בלב לא סולחים ואני באמת שרוצה לסלוח לך.
ואני לא רוצה שתלך ואתה כבר טורק את הדלת אחריך ואני צועקת לך
בשקט שלי שתיקח אותי איתך...