לפעמים יש הרגשה של מחנק כזה, כשיש כל כך הרבה דברים בראש, כל
כך הרבה שירים וסיפורים, מחשבות שמבקשות להתגלות על הדף,
ציורים שהייתי רוצה לצייר, כל כך הרבה דברים...אז עוזבים את
הכל.
מן הרגשה כזאת שיש לי כל כך הרבה יכולת, אולי לא כישרון אבל
רצון, אהבה.
אני עושה את זה בשבילי, להרגיש טוב עם עצמי, לדעת שגם אני
יכולה.
ולפעמים כשיושבת ליד דף ריק והמון מחשבות רצות להן בראש עם
רעיונות אין ספור,מקווה שיום אחד אוכל להרגיש שכתבתי כל מה
שרציתי לומר, שציירתי כל דבר שעלה בדעתי, שרקדתי כמו שתמיד
רציתי לרקוד ומיציתי את כל מה שאהבתי לעשות.

רק חבל שזה לא אפשרי...