דורון פגוט / אדם |
מדיי יום ביומו
שיכחה חודרת עמוק
הדם כבר יודע את מקומו.
חסר.
תשע עשרה שנה!
הספרה הראשונה לא השתנתה
כבר עשר שנים.
הולך והולך והולך
ורץ אל השמש הקרה
הגשם מכה בי
ואני אותו.
הכל עצור בפנים
שמים ירוקים!
מחשבות עוברות
ימים חולפים
הכל נגמר בשתיקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|