את השכבה הראשונה הכי קשה לקלף,
זאת שאחרי השכבה המתפוררת
שכאילו מבקשת: "תנו לי רק לרדת".

זה קצת כמו לאלף כלב קטן
ללמד מחדש את רזי האהבה
להכיר מחדש את סודות התחושה.

אבל אחרי שמורידים את השכבה העבה
קשה לשמור עליו שלם
הוא כבר מתפרק מאליו ואלייך נפתח

רק תגעי בי, תקלפי עוד שכבה.
תלמדי אותי, תכירי אותי, תדעי אותי.

זה תהליך חד כיווני,
ברגע שנפלו כל שכבות המגן
שהוא בנה במהלך השנים,
מתגלה הגרעין הקטן של האמת

ואין אפשרות להחזיר הכל למקום
זה כבר לא יושב נכון.

ואסור לשכוח שכשמקלפים את השכבות,
אין לאן לברוח, ופשוט חייבים לבכות.