סערה אדירה טרפה מחשבותיי עת ניטש מאבק אימים ביני לבין עצמי.
מערבולות השתוללו משולחות רסן ברחבי תודעתי עד כי חישבתי
להתפקע.
כבר לידי מחנק כמעט הגעתי ובטוח הייתי כי לעולם לא עוד אתרגע,
ומנוח לא אדע אלא אם אבוא לידי כניעה ואנגף שוב בפני פחדיו של
אני הישן,
וכשפעם נוספת איוואש תתפוגג שוב ההבטחה לשינוי כעשן.
עד לכאן ולא עוד! פתאום זעקתי,
ומתוך השיתוק החלה לבצבץ בביישנות נחישות חדשה, שלא היה בעבר
כדוגמתה
וכך אותו מבוע קטן של רצון השלים המלאכה והפעולה המיוחלת לבסוף
בוצעה.