יוני מיכאלי / בדידות דמיונית |
הדמעות שטפו את כל הכללים.
אך בלילות,
בין השמיכה לחלומות,
נשארתי לבדי לחבק את הכרית,
בין אשמורת ראשונה עד לשחרית.
מתנועע, מתהפך קם ויושב,
מחפש, קופץ חושב.
אבל את רק חלום
אשלייה שלא מתקיימת - בועה כלואה בבלון.
לא, לא היית והלכת,
החיוכים ששלחת,
הם פרי דמיון ואשלייה,
שגורמים לי להאמין, לחשוב שאולי משהו היה.
ואם הייתי רואה אתך ברחוב מולי,
אפילו מחייכת אלי חיוך מזמין
או פונה בשיחה
אולי איזו בדיחה.....
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|