הכוכבים שלי נטשו את הגלקסיה
והשתמטו מצבא שמיים
זקופים וישרים התעקמו עם הזמן
ושאל אותי האור, מי הביא אותם לכאן
שביל החלב סדוק, מפרפר על שולחן הניתוחים
זה הזמן לחשוף איזה כוכב אנו באמת אוהבים
אבק שריפה אני מריח, הירח מקריח מצורות חיים
ותמיד פנינו נראים למרחוק, ואנו תמהים
הכוכבים שלי נטשו את הגלקסיה
והצטרפו לצבא השחור, לעומתו מכחילה השמש
ציפור דרור מצרצרת, לא עוצרת בדרכה לאבדון אי-שם
מטאורי האש לא מסתירים את חרונם
מסתבנת בקור העז, קורנת משמחה
מקלחת הכאב, לבסוף ממיתה
מפוחלץ כולו, יוצא אלוהים להגנתו
כנציב מלח, הוא איתן בדעתו
הכוכבים שלי נטשו את הגלקסיה
והשתמטו מקריאתי המצמררת
חנוקים ובוכים יצאו הם לדרכם החדשה
נצנצו במקום חמים והבהבו כתפילה קדושה
כמו שלופים מתעתועי הנדודים
חזרו הכוכבים כגדודים
מטר כיסה הארץ ויישב בן המלך אור
מפנה את מקומי לכוכב הצפון, שליט נאור. |
