הילה קורנת מעל הרי הדיכאון
מלאכיות קטנות בוכות ומשחירות לאור נרות
הצדק לא עמן, הוא בגד עם שקר
ויוצא להן שם, הן נעולות עמוק בחדר

ואז עולות לשמיים, מתנה בכיוון הנגדי
רוצות לשאול האם מישהו שכח אותן
סותמים את פיהן באשליות
מלאכיות קטנות צורחות

כוכב עליון, כוכב מסית
ירחי השנה כותבים ספר זיכרונות מעומעם
טאבו כתוב על קירות מתקלפים
אותיות נשמה באוויר מתעופפות
מלאכיות קטנות בוכות

חרב מושחזת ומנוערת מכל אשמה
קול החרטה לעולם אינו נשמע
ערך ומוסר, מלט מקובע שגור
מוות וחיים רתומים במוסד סגור

מוסר עליון, מוסר מסית
שולטים בעולם חבורה של טיפשים חדורי תדמית
מותר שיתמוסס וירמוס
מלאכיות קטנות בוכות, העולם נשבע להרוס

אקדח גנוז, אבן נשכחה
אלימות, מלאכיות במבוכה
באו לעשות צדק ושלום ונרדפו על-ידי חרבות
חוזרות הן למעלה, מלאכיות קטנות נטולות כוחות.