רואה אני אותם צפים
על רקע כחול כים
ונראה זה רבות פעמים
כי אוכל בידיי לתפוסם.

הושטתי יד, הושטתי שתיים
הנה רק עוד קצת ואגע בשמיים.
נמתחתי גבוה ככל שיכולתי,
נפלתי.
אך אין על האדמה כלום לרכך נפילתי.

אכזבה.
דימעה בזווית עיני
כלום לא אוכל להגשים משאלתי?

ניסיתי עוד פעם, פעמיים, שלוש.
רגליי כבר עייפו עד מאוד
אך לא אתן לרגליי, משרתיי
כך בליבי לבגוד.

ובעת שאבדה כבר ספירתי
ונראה כי איתה כל תקווה
הגיע פרפר ובחיוך חברותי
הציע לתת לי עזרה.

הושטתי יד, מהוססת מעט
שילב הוא ידו בידי
וכך לפתע, ברגע קט
שוב תקווה השתכנה בליבי.

כל זאת אספר ביושבי על ענן,
מפזרת תקווה בעולם.
ביודעי כי אולי בזכות פיזורה
חלומות יגשימו כולם.