אומרים שאני סוס, שיש לי כוח וחוכמה
בגלל זה אני אוכל קש? דימויים הפכו שגרה
שגרה הפכה שחורה, ושחור אצלי זה רע
ורע לי ולא טוב, אבל אנ'לא נד ולא נע
בשביל להציל את המצב, כי אני כבר לא גיבור
לא הייתי לא אהיה, ואם חשבתי שכן, טעיתי
כמו שיכור, חזרתי לאחור בשביל לכתוב לכם המון
הכאב המדולל, מבחינתם זה רק סגנון
כתיבה אבל מבחינתי זה חיים זה דרך
להשאיר דברים בלב? כואב, וזה עבודת פרך
אין לי כוח עוד לטרוח, כל יום בבוקר שוב לברוח
להתמודד עם הפחדים, גם כשאין לי כבר ת'כוח
להמשיך, לעמוד... לשבת ולקום
לקום מישיבה לעמידה ליישר עוד קו עקום!
ושוב מניח ת'שנאה בצד, והטינה נשכחת
שוב סולח, שוב שוכח מי ירק לי בצלחת
מי הושיט לי יד תומכת כשהייתי חלש?
מי עשה את זה עשה הכל אבל היה נחש?
איך יכול להיות שאדם שאהבתי, היום כל-כך שונא?
מבדיל בין דומה, מוצא שהעולם הזה שונה
ממני ואני מיוחד, ממש כמו כולם מיוחד
ולהגיד את זה - זה בול כמו לומר שאפחד
לא באמת מיוחד, לא שגרתי יותר מדי
מי נשאר עם האינטרסים כשהרגשות אומרים לו ביי?
בטח מישהו מטומטם מאוד ובטח שאני
בטח שאני כי תמיד נשארתי אמיתי
וזה לא עזר ולא שינה תמיד הייתה בי אמונה
גם כשהכל נפל כולל אותי - אמרתי לא נורא
כשהחיים עושים לך פרסה פעם שנייה מול העיניים
חברים דופקים סכין בגב דמעות זולגות מהעיניים
ומרוב דמעות כבר לא מבדיל בין שנאה ואהבה
אמת ושקר, מתקשה לראות את התמונה המלאה... |