אני ממשיך לכתוב שורות כבדות מילים מהנשמה
אבל הנשמה הזו כל כך פצועה צריכה כבר הנשמה
מפה לפה מאוזן לאוזן ואז פתאום כולם יודעים
אתה מנסה לשמור דברים בסוד, אבל הם מתגלים
גלים-רבים כבר נהייו מהדמעות שעל הלחי
לכי כבר את לא רואה? אני מצחין כמו בית שחי
בעולם הזה לא כיף לי-אבל מחר יהיה כבר טוב
זה המשפט של אמא שלמדתי לאהוב
אבל הגיע המחר, שיט! הכל נשאר דפוק!
אמא שום דבר לא השתנה-הכל הולך קפוט
איזו שטות וטעות, הרי אני האפס הקטן
האפס המושתן, כן ככה הייתי מהגן
אני נטחן ולכלכן, פשוט הכל אצלי עקום
קצה של אור במנהרה שכבר נהייה עמום
אנלא המום-כי המנהרה הזאת בעצם כולה חור
אני רגיל לא ללכת קדימה, אלא לרוץ לאחור
אז אל תקרא לי אפס-כי אני אפס מאופס
מסלול הקראש מתדרדר, אבל אני לא שם פס
אז אל תקרא לי אפס-כי אני אפס מאופס
לא ת'תחת שלי אלא אותי תופס לתוך הפח
אני יודע שאני פוגע בכולם-ובעולם
הזה שרק פגע בי, ועד היום אנלא רוגע הולך ומשתגע
בשבילכם זה קטסטרופה-בשבילי זו השגרה
בעולם של אצולה אני הופך להיות
פיראט-תת-ותלת-שיכלי אבל עדיין מטומטם
ועם כל הסבל על הגב אני נשאר מרומם
גם אם כאב או אם כואב אתם מזה לא תדעו
אני אשבור ת'רגל ואשתוק כדי שלא תראו
כי מה שאתם דורשים-זה אדם קשוח ובוגר!
ואני רך מבפנים ומנסה להתבגר
מנסה להראות אחר אבל הולך ומתפגר
יש לי ת'יופי ות'כוח אבל אני לא מתגבר
על כל המכשולים שלי אתם הצבתם בחיים
אנלא רוצה להיות אחר ואשאר כל החיים-
מי שאני גם אם אתם בכלל לא מרוצים
מסופקים? לא מסופקים...
אני מפיק אותי תמיד לבד אז תנו מזומנים...
אז אל תקרא לי אפס-כי אני אפס מאופס
מסלול הקראש מתדרדר, אבל אני לא שם פס
אז אל תקרא לי אפס-כי אני אפס מאופס
לא ת'תחת שלי אלא אותי תופס לתוך הפח |
