כבשת את כולי ופתאום נעלמת, לא הותרת אחריך סיבה או סימן.
גוססת מסם הטירוף שאחז בי התחלתי לרוץ בלי לדעת לאן...
שבילים של דמעות הפילוני בדרך, ברקים של כאב היממו את חושיי,
כשלמעלה חונק גיהנום את גן עדן
ירח אדום מדמם מעיניי...

הפכתי כל סלע, פרצתי כל דלת, זעקתי את שמך לחלל של חורבן
כחיה נטושה לא עצרתי לרגע והמשכתי לרוץ בלי לדעת לאן...
הרים של יאוש הפילוני בדרך, קוצים של אובדן היממו את חושיי
כשלמעלה יורה גיהנום בגן עדן
ירח אדום מדמם מעיניי...

ולפתע דממה מציפה את גופי והקור החודר מנטרל את הכוח
אוזניי לא שומעות ורגליי משתתקות כשקולי מאבד כל יכולת לצרוח
והוא שם תקוע בתוך אישוניי - ירח של מוות, ירח אדום.
פתאום את אומרת:
"נו, קומי, ישנונית
הגיע כבר בוקר,
תפסיקי לחלום..."