בדממה מרגיעה, שופעת נחת עמדת,
ניצבתי כמוכה הלם אל מול התום שהקרנת.
רקדנו זה מול זו, מאושרים,
עיניי לא מרפות מהנוגה של ריסייך המוארכים.
רגש הציפני בכל שנייה מחדש,
אילם עמדתי מול ידיך המושטות.
מרחף לי בעולם של דמיונות והזיות,
בכל רגע אתעורר, ידעתי.
ולבסוף נפרדו דרכינו, התפוגגת באפילה
ושערך הזהוב עוד רודף את חלומותיי.
שירתי נותרה לי בלבד, וריסייך המוארכים
הם לי כמוזה, נודדים בין יצירותיי.
נכתב לסדנה ה-62
20.01.06
בהשראת "שייקספיר מאוהב" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.