אלעד דבש / אין בי זעם |
אל תוך הערפל
ונספג באדמה,
מנסה שלא להתפתל,
ללכת בתלם,
להמשיך בכיוון,
אל השקיעה - במערב
אני חומק עכשיו.
ואין בי זעם
על מה שכבר היה,
ואין כבר טעם,
לעוד נגיעה.
ענפים נשברים
בגג הרעפים - מתנגשים
אני נופל ומשתדל,
לא להיבלע
בצל.
ואין בי זעם,
על מה שפעם
נעלם וחמק,
מתוך ידי,
בין אצבעותיי,
אלי המרחק.
ואין בי זעם,
מה שהיה - היה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|