בכל יום חזר, בכל יום חזר ובעיניו תשישות בעת שהביט אל תוך
עיני .
עיניים גדולות מדי יש לך, נהג לומר לתוך אוזני בצרחה נוראית,
כמו מתוך שנאה עמוקה לאותו פרי בריאתו, ומיד הפנה מבטו לעברה
וכמו זה פלא ברקו עיניו לעומתה, כמו חזר ונגלה היופי והרצון
לתוכו, והיא כולה קורנת לקראתו מחייכת  במעין מבוכה מסוימת
לפרצי אהבתו, הכיצד זה, ידעו הם אחד את השני למעלה מנצח וכמו
בכל יום נדהמו האחד מן השני.
אינך רצוי כאן ריצדו עיניו לעומתי, אני יודעת, חייכה אמא
במתיקות וסטרה ללחיי, מיד פרצו בצחוק מטורף והחלו מתפשטים
בשקידה וכבכל יום נשכבו עירומים על פני הרצפה הקרה, עיניהם
נעצמות ובתוך חיבוק מתנענעים זה בזו ורק צרחות וחיוכים פורצים
מגרונותיהם, ברגעים אלו כבר למדתי, איני קיים עוד.
בתחילה נהגתי לשבת ולחשוב על אותם צרחות וסטירות המהולות בשנאה
כלפי, כלפי פרי אהבתם, אך ככל שחולפות השנים, נעלם הכאב
באזניים ורק הלב ידע לבכות, פשוט, ברגע שמצליחים להשלים עם
המצב נעלמת הרטיבות מהכאב, רק דמעות יבשות מכסות את הגוף
בצמרמורת חודרנית אל תוך לב, שממשיך לטפטף לו בפנים.
די התרגלתי למצב ואפילו כשאמא הסבירה לי, שכשאני מדבר אני סתם
מפריע לשלווה הביתית, ובתוך כך הביאה סכין ענקית וחתכה לי
הלשון, באמת שלא היה לי אכפת, כי באמת רציתי שיהיו מרוצים
ובסוף ישתפו גם אותי באהבתם.
אנחנו כמו חצילים, הסבירה לי אמא, באופן כללי נהגה להשוות הכל
לפירות וירקות כך שלא הופתעתי, ומיד המשיכה בדבריה מחייכת
כמרוצה על שעתה איני מפריע לשלוותה, אז ככה אתה מבין, אני ואבא
בחוץ קשים אבל ככל שיקלפו בתוכנו ויעברו עוד ועוד שכבות בסוף
מגיעים לגרעינים מופלאים, ואתה פשוט כרוב, מלא בקליפות אבל
בסוף כשחודרים לבפנים אין כלום, סתם כרוב.
דבריה מאוד פגעו בי, גם אני רציתי מאותם גרעינים מופלאים ובתוך
כל ההלם התחלתי לבכות, בכיתי כמו שלא בכיתי שנים, ובתוך כל
דמעה נשאת צרחה, מבט, שנאה, כאב.
הארה החלה מציפה את מוחי, כמו שחררו הדמעות את כל מועקות העבר
ורק העתיד נותר לנגד כמוצף בתקווה מחודשת, כה פשוט, כיצד זה לא
חשבתי עוד קודם, בסך הכל צריך להשיג גרעינים כאלו ולבלוע וכך
גם לי יהיו גרעינים של אהבתם.
הסכין, מונפת בידי החלה לקלף את כל אשר חצה ביני לבין אותם
גרעינים שבתוכה, ושלא תחשבו זה מאוד מסובך למצא אותם, הנוזל
האדום הזה מבלבל את הכל עד שכמעט ושכחתי את אשר חיפשתי, אך
לפתע יכלתי לראות מבעד לכל האדום והפיתול מופיע גרעין קופצני,
כמו אומר הכל, מיד הפרדתי בינו לבין כל אותם חוטים המקשרים
אותו לגופה.
החזקתי בגרעין חייה בידי האחת ובשניה הרמתי את ראשה, והנה זה
יכלתי לראות בעיניה אהבה שהרי סוף סוף גם אני כמותה יש לי
גרעין של חציל, אני לא טיפש אתם יודעים, הרי שזה ברור שגופה
נדם, אך ידעתי שנפשה עתה אוהבת בי ומתוך כך שידעתי, שרצתה,
נשקתי לפיה ובפעם הראשונה עשיתי כמותם על רצפת המטבח ובעצימת
עיניים התחבקו גופותינו והתנענעו עד אשר פתחתי את פי ובלעתי את
גרעין האהבה שהותיר לי גופה.

בכל יום חזר, בכל יום חזר ובעיניו התשישות, אך כמו ידע שזהו
יום חדש ושונה, הפעם פער עיניו לעומתי ובצרחה נוראית נפל על
ברכיו, גופי הערום מכוסה בנוזל אדום רטט לשמע הצרחה ומיד ידעתי
שהוא מפריע לשלוותי, וכמו שלימדה אותי אמא הוצאתי את הסכין
וחתכתי את לשונו. למרות שלפי דעתי, מי שבאמת רוצה שלווה צריך
לחתוך את האוזניים לעצמו, או כמו אמא לתת את הגרעין למישהו
אחר, שהרי אין כמו לתת אהבה.