12.01.06

די כבר, אני לא יכולה יותר, נמאס לי לשמור הכל לעצמי, להתמודד
עם הכל בעצמי, אין לי יותר כוח.
אני עייפה, די כבר.
אין לי עם מי לדבר, תצילו אותי.
נמאס לי להיות לבד.
כמה לבד כבר אפשר להיות?
אני לא שייכת לאף מקום. שמישהו יעזור לי, בבקשה.
אולי אני לא נופלת הרבה כמו בשנים האחרונות, אבל כשאני כן
נופלת אני נופלת חזק.
גם אני רוצה לטעום מכל העולמות. אני בת 18 ועוד לא השגתי כלום.
לא עשיתי כלום. אני לא רוצה להתעורר יום אחד ולהבין שהייתי
ביזבוז, אני לא רוצה להתחרט.
נמאס לי לשבת בצד ולראות איך כולם חיים סביבי.
אני כבר בת 18 ואף אחד לא אהב אותי. אף אחד. אף אחד. אף אחד.
נמאס לי להתבייש כל כך. נמאס לי לרצות לברוח מהכל, מכל דבר
שמגיע לי, מכל דבר שלי.
נמאס לי להכשל בכל דבר שאני עושה, נמאס לי להרוס כל דבר שאני
נוגעת בו, נמאס לי להיות עצובה כל הזמן.
נמאס לי להעמיד פנים, נמאס לי להיות הגלגל השלישי, נמאס לי
תמיד להקשיב, נמאס לי מהחוס פתיחות שלי.
נמאס לי לבכות בלילה בלי שאף אחד שומע, נמאס לי לחתוך, נמאס לי
שאין לי את מי לאהוב.
נמאס לי שלא נוגעים בי, נמאס לי לראות כל כך הרבה אהבה סביבי,
נמאס לי להרגיש בחוץ, נמאס לי להרגיש פחות טובה, פחות שווה.
נמאס לי שאף אחד לא מקשיב לי, נמאס לי שרואים דרכי, נמאס לי
שנתפסים בדקויות, שלא רואים מעבר, נמאס לי שלא מבינים.

גם אני רוצה לאהוב.
גם אני רוצה לחיות.
מאיפה מתחילים?


"I will now bring new meaning to the word alone,
Endless nights of dreaming of life."