היה לנו את הביחד שלנו
את הייסורים המתוקים
בקול של דבש את אומרת שלא היה אפילו רגע
היו רגעים של תמימות
כשאיתך לשירותים נכנסתי
מסקרנות, מגעגועים
לי זה היה טבעי
ואת אומרת שכל זה לא היה אלא
נרדמת לי על החזה
כל צלעותיי נאנקו מכאב וגם מקור
אך לא העזתי לזוז
שמא אעירך
את אומרת ש...
פעם רבנו
ונסעת מבלי לומר שלום
את זחלת כועסת באוטובוס של "דן"
ואני את כל כספי
השקעתי במונית ספיישל
וחיכיתי לך בתחנה
אבל את אומרת שזה רק
נזרקתי איתך
שלווה ידעתי איתך
בכיכר צ'ילה בירושלים
בשבילך זה לא היה
היה לילה
רצת יחפה עם פיג'מה
דרכת על זכוכיות
ביקשת לברוח
הדבקתי אותך, ספגתי מכותייך
הרגעתי ואספתי אליי
אבל את אומרת שזה לא
תקלה טכנית נפלאה שלחה אותך לחיקי
אך כמה בכיתי כשאבא שלך
לקח אותך ממני
קשקוש, את אומרת
הובלת לי את היד אל השד שלך
קטן ורך וחם הוא היה
ואת אומרת שלא
ביקשת ממני להיפרד
גברתן מריר ביקש את עורך
נחושה היית לחזור אל האחד
שאהב אותך
אז אל תגידי לי שלא
" 'איש-ילד' אתה", האשמת,
ואת רצית 'איש-איש'
אבל את לא זוכרת ש...
עד אילת את ברחת
אך כבר בדרך לשם
בכית בקול את שמי
שום דבר, את אומרת
שיחקת עם בחור אמנותי
הוא בנה לך פסלון קטן
כה מבוהלת היית
מזקפתו
שבאתי וגירשתי את השד הנורא
שאת שנינו הבהיל
ואת עבודת-האלילים מן הקומה החמישית השלכתי
ואת אומרת - לא
כה קינאתי
כה התייסרתי
כה אהבתי
ואת אומרת שלא הייתה זו אהבה
אלא תלות.