אני בהריון! אף אחד לא יודע את זה חוץ ממי שקורא את זה
עכשיו....
אז זה מקסימום  20 איש בלחץ... כבר בערך חודשיים שאני בהריון
להערכתי
שיקרתי לו שאמרתי שקיבלתי... הרי לבנים משקרים פעם אחת הם לא
שואלים פעם שניה:)
דיברתי עם רופא הוא נתן לי עוד שלושה שבועות להחליט בקשר
להריון...
למה רק עכשיו!? כי יומיים אחרי שנפרדנו טסתי לחול לשבועיים ואז
חזרתי ולפני שבוע בערך גיליתי שכבר חודש שני אני "חוסכת"
טמפונים ....  חודש שני... אני עדיין לא סגורה על רעיון
ההפלה...
מאז ומתמיד אמרתי שבמקרה של הריון ואני עדיין לא אהיה מוכנה
מכל הסיבות... אני אעשה הפלה... האמת היא שאני בכלל לא יודעת
אם אני רוצה להביא ילדים... לי לא טוב כאן, מה מבטיח שלהם
יהיה!? הם עדיין הילדים שלי...  ולא רוצה להגיד לו... לא צריכה
את הכסף שלו ולא צריכה אותו בחיי לא משנה איזו החלטה אני
אעשה... אני לא צריכה עדות מאיזה בן אדם הילד שלי נוצר...
כמובן שהילד שלי יהיה מרכז חיי יסמל הכל בשבילי. אבל הוא, מסמל
כלום...  בשניה שהתעוררתי למציאות העלובה ניתקתי את עצמי ממנו
כמעט טוטאלית ואז איכשהו הוא עדיין שם... אבל הכל יהיה תלוי
בהחלטה שלי לבסוף, לא?!...
האס אמ אס ששלחתי מרחבי וארשה היתה ההודעה הכי משמעותית ששלחתי
אי פעם בחיי... "אל תדאג אני לא בהריון" החליף את : גם אם אני
כן אתה לא קשור ביי....
תכננתי כבר את הכל בראש... תינוקות עד גיל שנתיים טסים
חינם...
אחכה לי כאן כמה זמן ואז אעלה איתו למטוס לאוסטרליה וזהו
נגמר, שם אחיה ואגדל אותו (או אותה כמובן) מה שרציתי בערך
לעשות לבד אבל עם יצירת מופת...  אני כבר מאוד לחוצה על למצוא
עבודה ולדפוק שעות נוספות לעשות מספיק כסף שיביא אותנו
לאוסטרליה... אם אני לא מוצאת בן זוג שינדוד איתי את העולם...
ואם ככה באמצע החיים אני בהריון אני אעבור לאוסטרליה או
מקסימום אירופה וזהו חודש אחרי יומולדת גיל 22 בערך הוא ייוולד
אף פעם לא חשבתי ש22 זה גיל ממש משמעותי...
אם אני לא אפיל... אני אוהב אותו לנצח... לא כמו שההורים שלי
בטוח אמרו לעצמם... אני לא אתן לעצמי להתעורר יום אחד ולגלות
שנהפכתי להורים  שלי... אין מצב! אני אמות אם אני אעביר לו את
ההתעללות הרגשית שהעבירו אותי... לעולם לא!!
זה אם אני לא אפיל! אני ממש לא יודעת מה להחליט ואין לי יותר
זמן...
רע לי, אפילו שינויי המצב רוח שלי מגזימים.. הדכאונות מחמירים
ואני שונאת את העובדה שהרצון האגואיסטי שלי של לא להיות לבד,
של שיהיה מי שיחבק אותי ויאהב אותי גורם לי לרצות כן להחזיק
בילד....
אף אחד מהחברים שלי לא יודע.  כי כמה שאני אוהבת אותם הם לא
יעזרו לי להחליט , להגיע למסקנה של מה אני צריכה לעשות בעניין,
אני יודעת שהם יתמכו בי ויעזרו לי לא משנה באיזו החלטה אני
אנקוט...
אבל רק אני אוכל למצוא את הפתרון לבד... להפיל או להשאיר?!
קשה להקשיב לקול ההגיון שאת יודעת שיש חיים בתוכך...
האינסטיקט האימהי פתאום נפרץ החוצה... קשה להתנגד לחוקי
הטבע!?
להפיל או להשאיר?!