בבניין של העיתון הצבע שבקירות דהה. הם היו צבועים במין צבע של
אפור דיכאון עם הרבה כתמים בצבע בז' וחרא מרוח עליהם קצת פה
ושם. הכל מבחוץ נראה ארכאי למרות שבפנים היו מחשבים וציוד דפוס
משובח. חיצונית הכל היה רקוב. עובש הצטבר בין הדפנות שבקירות
ואפילו נדבק אליי. יש אנשים שהעובש דבק בהם מכל עבר. אחד מהם
היה העורך של העיתון איצ'ה קלינסקי. איצ'ה היה מן גוץ שמן
שניתן היה להבחין בו מקילומטרים לפי הריח הרע שהיה מדיף מהסיגר
המסריח שלו. כשהדלת במשרד שלו היתה נפתחת היה יוצא עשן מבחיל.
האיש הזה באמת היה מסריח. איצ'ה היה גביר אמיתי כלפי
העיתונאים. רצה להנחיל אתוס של עיתון סובייטי צהוב מלפני 50
שנה. את איצ'ה מינה הבעלים המושחת של העיתון זמן קצר לאחר
שנודע דבר שחיתותו. הוא היה חייב לטאטא את האורוות שלו על מנת
שהסוסים לא יבעטו בו. איצ'ה מינה כל מיני קצינים של
אן.קה.וו.דה. שיוודאו שאף אחד לא ייסוג מהאתוס החדש. עושת דברו
במחלקה שלי היתה טיפוס גרוע עוד יותר ממנו, קראו לה אוקסנה.
הבחורה הזו מעוררת סלידה מהרגע הראשון שרואים אותה, וכשהיא
מנסה לתקשר עם הקול הצייצני שלה, שלא נדבר על להצחיק, באמת בא
לך לתת לה סטירה.
שמעתי את העקבים שלה נעים במסדרון לעבר המשרד שלי, החלטתי
להיות מוכן לקראתה והדלקתי סיגריה. החוצפנית נקשה קלות בדלת
ופתחה אותה מייד לאחר מכן. בלי גינוני שלומות, צווחה משהו לגבי
הכתבה המרשימה שאני טוען כבר חודש שאני הולך להוציא על מין
דמות שעוברת כחוט השני בכל מקום בילוי שאני מגיע אליו. בינתיים
הכתבות שלי לא היו שוות כלום. בקושי הצלחתי להוציא כתבה אחת
ראויה. התחלתי להרגיש חסר תועלת והייתי מרוצה מזה. שלחתי אותה
בביטול החוצה בתואנה שתוך יום, מקסימום יומיים יש לה את הכתבה
הכי טובה מאז שקיבלה זיון באמת טוב. היחסים ביני לבין אוקסנה
היו ברורים, אני לא אהבתי אותה והיא לא אהבה אותי. באמת הייתי
צריך להתאפס על עצמי ולהתחיל לעבוד ולכתוב משהו, אז החלטתי
לצאת לבית קפה שממול לסדר את המחשבות.
תפסתי מקום ליד איזה טיפוס עם עניבה שניראה מרוצה מעצמו בלי
סיבה. המלצרית נעצה בי מן מבט מוזר וציפתה להזמנה, ביקשתי הפוך
חזק בלי קצף. פתאום נכנס מישהו שאני מכיר, נראה לי שעישנתי
איתו פעם ג'וינט באוניברסיטה. ניסיתי לעשות את עצמי עסוק
ולקחתי מהתיק שלי את הטיוטה של הכתבה שלי. לא הצלחתי להתחמק
ממנו. שנים שלא ראינו אותך יונתן. הוא באמת אידיוט אמיתי, ברור
שהוא לא ראה אותי שנים, למה הוא מציין עובדות מיותרות. מה אתה
עושה עם עצמך היום? התחלתי לספר לו בחוסר חשק על העבודה, הוא
מאד התרשם וטען שאני בדיוק האדם שהוא מחפש. הוא סיפר לי על זה
שהוא ראש אגודה חתרנית נגד הממסד שהורס את הסביבה. חשבתי לעצמי
ששמוק כמוהו בטוח לא יוכל לעזור לשום סביבה להיות מוצלחת, אבל
אז הוא אמר לי שאני הולך לקבל כיסוי בלעדי לכל המבצעים
והאירועים שהתנועה שלו הולכת לבצע, וסינן במן טון יודע דבר מה
שזה לא הולך להיות משעמם. לא כל כך האמנתי שהשמוק הזה מסוגל
לבצע דברים שבאמת יעניינו. מצד שני זה עשוי להיות משעשע עד כמה
שאני זוכר את הטיפוס. לשם הקוריוז הסכמתי להצעתו, נתתי לו את
כרטיס הביקור שלי, והוא סיים לשתות את האספרסו שלו במהירות
והסתלק. המלצרית הביאה לי את החשבון וגם היתה חייבת לציין שזה
לא כולל שירות. שמתי לה 5 שקל טיפ בשביל שתרגיש טוב והסתלקתי.
בחוץ היה לח ולוהט. הייתי חייב להסתלק למזגן. נכנסתי לתוך
הבניין האפור, סגרתי את הדלת במשרד שלי, ניסיתי לכתוב וכלום לא
יצא. הייתי צריך לסיים את הכתבה עד הלילה, העיניים שלי התעייפו
וניקרתי אל מול המסך.