כל הזמן שעבר, אני אוחזת בזיכרונות בידיים חלקות. כל חודש
ושבועיים נעלם לי עוד תו מפניך, נפל מבין הידיים אל הרצפה
הקרה. באמת שניסיתי למצוא אותו, אלוהים יודע כמה שניסיתי. אבל
העין הכחולה שלך נעלמה ברגע שהחליקה לי מבין האצבעות.
יושבת בין הסדינים, כבר שבועיים שהם באותו צבע, ירוק מזוויע
כזה. הדובי שקנינו יושב בפינה, מתבונן בי בעיניים גדולות, מספר
לי סיפורי לילה טוב - כדי שאני אוכל להירדם. יכול להיות שאני
אוציא את התמונות שלך הערב, אניח אותן בשורה על המזרון ואתבונן
בהן עד ששינה תיפול עליי. סתם כדי שהעין שלך תחזור למקומה אצלי
בראש.
אני חושבת שכשהולכים לטייל ולפתע השמש שולחת קרניים נעימות
שמדגדגות לך בעורף וחיוכים ניבטים אליך מכל עבר, אני חושבת שזה
אתה. |
