במדבר הלוהט, בין זריחה לשקיעה,
בין עמידה למסדר, ושמירה מתישה.
בכל רגע פנוי, בכל שמירה שעוברת,
תחושה של געגוע, את ליבי חודרת.
געגוע עז, לתכלת עינייך,
תשוקנ עזה, לטעם שפתייך.
לניחוח שערך, שמעלה בי זיכרונות,
אל חום גופך, עליו אני חולם בלילות.
והשקיעה המידברית יפה,
אך אין היא יפה ממך.
והשמש המידברית לוהטת,
אך אין חמה ממך.
עובר יום, עוברים יומיים, וחלף השבוע.
והחלום עלייך, הפך לקבוע.
על שנינו מטיילים, אוחזים יד ביד,
הולכים יחדיו, אף פעם לא לבד.
וכשאני פוקח את עיני, מתגלה הטעות.
אני שוב בלעדייך, אני שוב במציאות.
אז בגלל כומתה אחת, וזוג מדים,
אנחנו קרובים בחלום, במציאות רחוקים. |