חוזרים אל ביתך, עצוב כאן וקר.
הבדידות כאן מורגשת, חלום שנשבר.
אנשים שבאים לנחם,  לחזק,
משתאים מול הריק העמוק שזועק.


קול הקדיש שב וחוזר,
הסרט שרץ לרגע לא עוצר.
עוד אנשים, עוד מילות נחמה,
לפתע נשמעת רק הדממה.


נר נשמתך חזק הוא מואר,
איננו רועד, איננו נגמר.
היית ועודך כאן, בכולם,
רק קצת נעלמת, לאופק נסעת,
בין פרפרים , בין ציפורים,
חדל כאבים, חדל ייסורים.
סיפורים כה רבים, בכולם את שותפה,
נהפכו לזיכרונות שנעטפים באהבה.