ארול קשת / נמוג |
גוחן, פעום סנוורים, בעורקי רכסיך,
רוח קלוש מתאווה לדופן הומה
כמיתר הקשת.
והנה...
מופת מדדה לעברי, מתרפק עקלקלות
בריצוד צדעיך,
ועיני עקובות בטיפופך
המדושן רעננות,
אורי נח במשוורות שפתיך,
מצליל אט
בגומות הלחי
ומוטל עמום, מרוטש תהייה,
במוך אישוניה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|