אף פעם לא היה לי קשר אפלטוני, תמיד חיפשתי את האהבה. אולי זו
סתם מילה גדולה, אבל כל פעם שהיתה שתיקה מביכה ביני לבין
בחורה, הייתי מסתכל לה ישר לתוך העיניים, ככה עמוק עמוק, ונוגע
לה למטה בבטן, מדגדג קצת ואז מפנה את הראש. כל החבר'ה ממש
העריצו אותי, רצו לדעת, להבין איך אני מצליח.
היום נראה לי שאני סוג של פוסטר, מין שלט חוצות כזה שזוהר נורא
חזק שעוצרים ברמזור וחייבים להסתכל, אז מסתכלים לרגע קצר, ואז
ממשיכים קדימה.
אף פעם לא היה לי קשר רציני, תמיד אלו שנגעו לי שם למטה בבטן
הצליחו להוציא לי את כל משפטי הקסם מהראש. זה תמיד היה כיף
גדול לחלום עליהן בלילה, בדרך כלל החלומות נראים כמו איזה סרט
בנות נוראי, רק שאני ממש נהנה, אני בכלל לא צריך להסתכל להם
עמוק בעיניים, או להגיד משהו מעניין. מספיק מין מבט כזה קטן
כדי לדעת שהיא מרגישה בדיוק כמוני, ואז קמים מהשינה עם חיוך
מרוח מצד לצד בבוקר.

אני בטוח שאני לא לבד ושלכל אחד יש אחת שעצרה לו את העולם לרגע
והוא שומר את זה לעצמו ולא העז אף פעם להגיד שום דבר על זה.
תמיד כשאני יוצא לדייט עם מישהי ואומר לה שהיא לא יודעת עליי
כלום למרות שאנחנו יחד כבר חודשיים זה בגלל שגם אני לא מעז.
ביום רביעי האחרון הייתי במסיבת יומהולדת של בחור מעולה שאני
בקוש מכיר ומשהי ששתתה קצת יותר מדי ואפילו מצאתי חן בעיניה
הזמינה אותי למסיבת המשך באיזה מועדון, אז הלכתי אפילו שלא ממש
התחשק לי. פשוט כל כך הרבה אנשים הסתכלו עליי ולא רציתי לאכזב
אף אחד. במועדון לא היה משהו והבלונדינית שהגעתי איתה לא היתה
כל כך שיכורה, אז היא שאלה כל מיני שאלות סתמיות כאלה.
אחרי זמן קצר כבר התנשקנו על הספות והיא ממש, אולי קצת עמד לי,
אבל זהו.
ב-4 בבוקר מצאתי את עצמי מחייך חיוך של נער פוסטר ומסמן לי עוד
איזה איקס.
פעם הייתי מסמן וי אחרי כל כיבוש, היום אני מסמן אותן באיקסים
לפעמים אני מדמיין את עצמי יושב באיזה תא מאסר וחורט איקסים על
הקיר

החלטתי להשתנות להתחיל מהתחלה, לא מהרחם ולא איזה חזרה בתשובה.
החלטתי פשוט להתקשר לאחי הקטן, לחזור 5 שנים אחורה, החלטתי
לשחזר.
יצאנו אני והוא ושתי בחורות שפגש. הוא בדיוק חזר הביתה לסופ"ש
מהצבא והיה לו שיזוף כזה יפה, את הבחורות הכיר לפני שבועיים
שחיכו יחד לטרמפ. הם עצרו מכוניות והוא קפץ מהצד לא משאיר לנהג
הרבה ברירות ממש כמו מתנחל מנוסה, ככה הם דיברו וצחקו להם כל
הדרך מצומת גולני והנהג קצת התבאס כי הוא הבין שעם אחי באוטו
כל לא יצא לו מזה כלום. אחי סיפר לי וצחק צחוק חלול כזה של
שעמום.
אין ספק שיש לו את זה, גם החבר'ה אמרו לו, תוך שעתיים הוא יצא
אם אחת משתיהן לאוטו והשאיר אותי לבד.
אני איבדתי את זה, ישבתי שם מאובן. ניסיתי להסתכל לה עמוק בתוך
העיניים לגעת לה שם בבטן אבל כבר לא יכולתי.
הזמנתי לה מונית ויצאתי לעשן עד שהתעייפתי.
כאב לי נורא על אחי, מחר אני אומר לו שזו לא צורה לחיות, אפילו
שזה הגיל והזמן שאמורים לעשות כאלו דברים זו לא צורה.
אני רק צריך לחשוב על דרך לומר לו את זה בלי להישמע כמו אבא
שלי שאמר לי כבר מזמן שאני כבר לא ילד.