בשני הלילות האחרונים זה שוב קרה - חלמתי רק עליך.
אני לא יודעת מה זה אומר, אני לא יודעת מה יקרה עכשיו,
אני רק מקווה שהשיר צודק - ושלפעמים חלומות באמת מתגשמים.

מהחלום הראשון אני לא זוכרת הרבה, אני רק זוכרת אולם גדול.
לא כמו אולם ספורט בבית ספר, אלא יותר בכיוון של אולם שמחות.
היו שם הרבה שולחנות מקובצים בכמה פינות שונות.
אני זוכרת אנשים, הרבה אנשים, אני לא זוכרת מי הם היו בדיוק
אבל אני זוכרת שהם מהשיכבה שלנו.
הרבה מהם היו חברים שלך, כמה מהם היו החבר'ה שלי.
כולם היו מקובצים וישבו בקבוצות שונות.
לא ישבנו במעגל כמו בקבלת שבת בגן חובה, אלא בקבוצות של אנשים
לפי "המעמד" שלהם, כמו בכל תיכון רגיל.
אני לא יודעת איך בדיוק, אני לא יודעת למה בדיוק, אבל בסוף
מצאתי את עצמי יושבת לידך, יחד עם קבוצת החברים שלך.

החברים שלך, החברה ה"מגניבים" של השכבה, החבר'ה שלעולם לא
יהיו שלי.
ישבנו יחד וצחקנו, ואפילו העברת את היד שלך על הרגל שלי, ואולי
אפילו החזקת לי את היד.
זה היה כיף, הרגשתי חלק מהחבורה שלכם, הרגשתי קרובה אליך.
וזה היה מקסים.

בלילה השני שוב חלמתי עליך.
הפעם היינו בכיתה בתיכון. אנחנו לא לומדים באותה כיתה לכן זה
היה מוזר קצת שישבת בשולחן לידי.
במשך כל השיעור החלפנו מבטים.
אני לא יודעת איזה מבטים אלה היו בדיוק, אני רק יודעת שהמבטים
שלי היו מלאי ציפייה ותקווה, אבל אני לא בדיוק פיענחתי את
המבטים שלך עדיין.
על השולחן שלי, כמו במציאות, רשומים השמות שלנו בתוך לב.
אני יודעת שזה ילדותי וקיטשי, אבל ככה מתנהגת בחורה מאוהבת בת
17.
בחלום קמתי מהשולחן והלכתי למישהי לדבר איתה קצת, כשחזרתי
לשולחן אתה עדיין הסתכלת לכיווני, אבל משהו היה שונה.
השם שלי על השולחן הוחלף בשם אחר.
אני לא זוכרת בדיוק את השם, זה גם לא ממש חשוב, זה לא שיש לך
חברה או משהו כזה.
ברור שדבר ראשון התפדחתי, קצת לא נעים שראית את זה על השולחן
שלי, ובכלל הרגשתי די רע, אבל ניסיתי לא להראות את זה.
מישהו מהשולחן לפני רשם לי על פתק "איך את מרגישה עם זה?"
אני מניחה שבמציאות זה לא היה קורה, אבל בחלום הסתכלתי עליך
ורשמתי בחזרה "זה שבר לי את הלב, עכשיו זה כבר בטח לא יקרה"
והלכתי לשבת במקום אחר, בפינה אחרת של הכיתה.
אחרי כמה רגעים קמת, עם זר פרחים ביד (לא יודעת מאיפה הבאת
פתאום פרחים) ובאת לכיווני.
ביקשת ממני לצאת איתך החוצה כדי לדבר. למרות שהיה לי קשה -
הסכמתי.
בחוץ אמרת שאתה מצטער, ושגם אתה מרגיש ככה, כמוני.
אמרת שאין לך בעיה להיות איתי, אבל יש כמה תנאים.
כמו שאני מכירה אותך במציאות אתה אחד שמאוד קשה לו להתחייב רק
למישהי אחת.
זה די מובן, לרוב הבחורים בגילך יש רצון לכבוש כמה שיותר בנות.

כך גם בחלום, אמרת שאתה לא יכול להתחייב אלי, ושאולי נהיה יחד
אבל אתה תמשיך להסתובב ולהכיר אנשים - כמובן שבזה התכוונת
להכיר בנות.
בהתחלה הייתי נגד, לא הבנתי למה אני לא מספיקה לך, אבל בהמשך
ויתרתי...
הייתי מוכנה שתכיר עוד אנשים, העיקר שתהיה (גם...) שלי.
אני לא זוכרת איך החלום בדיוק נגמר, אני רק זוכרת שבהפסקה
היינו יחד, והרגשתי נהדר.
כל התיכון ראה אותנו יחד, כל החברים שלך, וכל הבנות מהשכבה
שמעריצות אותך.

סוף סוף היית שלי,
אפילו אם זה רק חלום.