שחר נאמן / על ספסל בגינה |
מחכה.
חושבת.
בוכה.
נזכרת.
נכאבת.
ושוב הנה בא.
יודעת.
הפנימה.
היא לא מרוצה.
הגיון זה דבר אכזרי, היא ידעה.
שקלה נחרצות.
התשובה כבר ידעה.
היא צריכה לדבר.
היא עדיין תוהה.
חברים? היא חשבה.
במוחה צחקה.
על הלחי הופיע חיש מהר הדמעה.
שנאה.
היא הבינה.
מבולבלת.
טינה?
אנשים לא הבינו.
היא לא מוזרה.
רק ישבה וחשבה וחיכתה (למותה?).
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|