שחר נאמן / שלמה |
היא ישבה על הפוף, קצת עצובה.
פיה קטן יחסית לגופה.
היא הייתה ישנה בת חמש פלוס עשרים.
בגופה היה חור - אנשים קצת שמנים.
לדבר לא ידעה, אך צלילים היא השמיעה.
צלילים די טובים - נו טוב, היא אדמירה.
היא נראית אנורקטית, אבל אוכלת כמו פיל.
מעולם לא הלכה לה לבדה על השביל.
לא ידעה היא כי טובה,
למרות שזאת רבים אמרו.
היא רק ניגנה וניגנה,
עד שמיתרים נקרעו.
נכתב ברגע של מוזה בלתי מוסברת כשהסבתי את ראשי לכיוון שלמה -
הגיטרה הקלאסית שלי - והוקסמתי ממה שראו עיניי.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|