שוב טעם חלודה מר
מתפרץ חסר מעצור
מבסיסי הלשון.
השקדים מתעבים
נחסם הקנה
אין בא, אין יוצא.
העולם מטשטש, מתעוות
שפה וסנטר רועדים
האף - רוח שטות בו
הפך אף ליצן,
ההינומה מתעופפת -
הינומת כלה לבנה,
שחורת מתאבלת.
ואחר-כך שוטף הנהר
לא נעצר
מותיר אדמת-עפעפיים לחה,
אדומה ותפוחה,
ושורף
ורוצה רק לנום
להימוג בעלטת אחי-מוות
להקיץ כשתפוג הדממה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.