|
בדרך לתהום
נדחפת
בידי החיים
ואלוהים
כבר לא נאבקת יותר.
בוהה
כאילו לא שומעת
את ההמון שמסביב
מעודד אותי לעבור לקצה השני
הגוף מרחף אל התהום
כמו לא נאחז בעצמו
לא עוד
במרחק נגיעה
משם
מהדשא של אלוהים
הוא באמת נראה ירוק יותר
הדשא שלי נרקב
כמו לא גמע מים
זה זמן כה רב
ואינו רוצה לגמוע
אלא מהמשפך של אלוהים
חלקה קטנה
עוד מעט שם יהיה ביתי
קולי כמו נאלם
כמו מישהו
שאינו עוד קיים. |
|
|
אני עומד מול
הקיר ושואל את
עצמי, בשביל
זה?! בשביל זה
לבכות?
זה כל כך ריגש
אותי עד שהתחלתי
בעצמי לבכות, לא
כי זה ריגש
אותי, כי יצאתי
אדיוט.
יוסי עמוס חזה
מהרהר מול הכותל
על מותו של מוטה
גור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.