לפני כמה שנים, יש כאלה יגידו ארבע שנים, יש כאלו שיאמרו חמש,
קם בבוקר דג גדול, שחה קצת בין האלמוגים שלאורך השנים נהיו
ביתו.
האלמוגים ובכלל השונית הם כל מה שידע דג זה מעולם מפני שאביו
שהיה אבונאפחה מפחידה, והיה מספר לו מאז שהיה קטן סיפורים
מפחידים על הים הפתוח, סיפורים על קרבות עם כרישים ודגי חרב
ודייגים שתופסים מיליוני דגיגים תמימים בן רגע. סיפורים אלו
נחרטו בזכרונו של הדג הגדול לעד.
אמו של הדג הגדול שבעצמה הייתה קרפיון גדול ושמן בכלל חיה את
רוב חייה בבריכת דגים ליד זכרון, ותמיד חיזקה את ידו של בעלה
בעניין היציאה מהשונית, והייתה מזהירה את בנה שוב ושוב "אם תצא
מהשונית תבוא עליך רעה גדולה!!!"
מאז גדל ובגר הדג הגדול ואנו פוגשים את הדג הגדול באביב של
לפני ארבע... חלק יגידו חמש... שנים.
אז כמו שכבר אמרנו הדג פותח את יומו בשחיית בוקר בין האלמוגים
ורואה את כל הדגיגים הצבעוניים וכל אחד אץ רץ לכיוון אחר, כל
אחד למקומו שלו ולסדר יומו.
הבוקר היה בוקר שונה, הרגיש הדג הגדול ואמר לעצמו "היום אני
אצא מהשונית". הדג הגדול חזר לביתו והתחיל לחשוב למה פתאום
הרגיש את הצורך לצאת מהשונית הרי כל חייו הוריו מזהירים מפני
הים הגדול והמפחיד... ישב וחשב, ישב וחשב, ישב וחשב, ישב וחשב
ולאחר לא פחות משבוע של חשיבה הגיע למסקנה. נמתח הדג וניפח את
חזהו והכריז. סתם! תה תה תם!!! סתם!!!
כנראה שאחרי שבוע של חשיבה מאומצת לא הצליח הדג לשים את אצבעו
בדיוק על הדבר שהצית את כל המחשבות החדשות בדבר היציאה מהשונית
המוגנת והמוכרת אל הים הגדול.

ה"דג הגדול" כבר היה בגיל שבו צומחים כל מיני דברים חדשים בכל
מיני מקומות מוזרים.
הסנפירים התארכו בחודשים האחרונים ונהיו גדולים יותר. הדג היה
מוצא עצמו שוחה יותר מהר משידע בעבר, כמו כן גילה שביכולתו
להגיע למהירויות שהיו לפעמים מטיסות אותו מחוץ למים, ממש
דג-מעופף.
הדג נהנה מאוד מהיכולת החדשה והמופלאה שרכש לאחרונה והיה מתאמן
בכל יום על מנת שיוכל להתמחות ולשלוט באופן טבעי ביכולת
להתעופף מעל פני המים.
ובאמת לאחרונה הצליח להשתלט על הטריק ואף יכול היה להשאיר עצמו
מחוץ למים ולהתעופף באוויר לזמנים ממושכים, בהתחלה לאורך זמן
של דקה ולאחרונה הגיע לאורך זמן ממושך יותר של מספר דקות.
עם הזמן הכישרון הזה נהיה טבעי לדג והוא היה מוצא בשימוש
בכישרון איזה ביטחון, איזו שלווה שהיה מאושר עמה. הדבר היחיד
שאיכשהו ערער את תחושתו הבטוחה היה הרצון הלא מוסבר, הלא
היגיוני, לצאת אל הים הגדול.
ישב הדג בביתו בתחתית השונית, ישב והחליט שאם עליו להרגיע את
מחשבותיו חייב הוא לצאת אל הים הגדול ולראות על מה בדיוק הוריו
מדברים. וכך יצא לו "הדג הגדול" אל "הים הגדול".
סוף סוף לאחר שהחליט הדג לצאת ולעשות מעשה התחיל הדג את מסעו,
ויצא את השונית.
הדג הגדול התחיל להבחין כי התנועה אל מחוץ השונית החלה להתמעט
ודי מהר מצא עצמו לבד, אך דבר זה לא ייאש אותו; מה שכן, התחיל
לשים לב שמשהו מוזר קורה לו בגוף - הדג הרגיש כי זימיו מתקשים
וכי נשימתו נהיית כבדה ככל שנכנס עוד ועוד אל עומק הים הגדול.
דבר זה היה מאוד מוזר ולא מובן מבחינתו של הדג, מפני שכידוע
דגים בכלל אינם חשים חוסר בחמצן.
הבין הדג שעל מנת לפתור את מצבו יצטרך לעלות לפני המים ולשאוף
אוויר, משהו שדגים לא צריכים לעשות אף פעם.
פתח הדג את סנפיריו בצורה הקבועה שהיה עושה בכל פעם שהיה מטיס
את עצמו אל מחוץ למים ובמכה אחת החל לעלות במהירות רבה ממעמקי
הים לכיוון פני המים, חתך את פני המים והגיע לשיא מעופו.
בעודו מתעופף באוויר התחיל להרגיש הקלה מדומה... ואז בעודו
באוויר בפתאומיות חלה הרעה חמורה במצבו וחש כאילו סכין דוקר
אותו וחודר דרך קשקשיו ופוצע אותו והורג אותו. "הדג הגדול" בא
לסופו בעודו באוויר. בשיאו. כן, בשיאו. עלה הדג לשאיפה קצרה של
אוויר. הגיע לשיאו. שיא סמלי.
גופתו של "הדג הגדול" צנחה במהירות לעומק הים. לעומקו של הים
הגדול.

דרך לא גמורה - שאלה לא פתורה - בשיאו המדומה - מפסגות הרים
מתפוררים - אל עומקו של ים.