הלילה
אתהלך יחפה בין שבילים מטושטשים
אל תוך יער חשוך.
מחטי אורן ינעצו וידקרו,
ימשכו דמי הנמהל
בדמעות גוברות.
הופך מאדום
לורוד
לשקוף.

הלילה
כבר לא אחזור לישון בין סדיני מיטתי,
אמשיך להתהלך
חשופת רגליים
כי צעדיי דורכים על נעליי,
בולעים אותן.

מחטי אורנים תקועים בסיבי שמלתי
אבודים בין קפלייה,
מתאווים להיצבע בדם מערומיי
האוזל
על הבלים חשובים.

הלילה
כבר לא אחזור לישון במיטה שלי.
כי אלך לנוח
במיתה חדשה.



19.5.2003
אנ'לא דיכאונית, כולה משחק מילים... תירגעו!