חבר יקר, כבר לא יודעת מה לך לומר
אני מצטערת שכך הכל נגמר.
מצטערת אם פגעתי ואותך העצבתי.
מצטערת אם  נראה כאילו רק על עצמי חשבתי.

למה העולם כל כך מוזר?
למה דווקא ברגעי אמת אין מה לומר?
לפגוע,להכעיס לא היה בכוונתי.
לא זה המסר אותו רציתי להעביר בשתיקתי.

לי ולך דרכים שונות
המפרידים ביניהן הרים וגבהות.
ללחום אחד בשני לא זו המטרה
גם אם לפעמים כך היה נראה.

והנה עכשיו זו המציאות
אליה הגענו ממש בטעות.
כי זה טבענו, אנחנו בני האדם
מעריכים דבר רק שאינו עוד קיים.

למה העולם כל כך מוזר?
למה דווקא ברגעי אמת אין מה לומר?
לפגוע, להכעיס לא היה בכוונתי
לא זה המסר אותו רציתי להעביר בשתיקתי.

אז חבר יקר אני מקווה שלי תסלח
ואת כל הרע שעשינו נשכח.
נלך כל אחד בדרך אחרת
בלי כעס, עצב ושנאה מיותרת.

נלמד על החיים, נשאל שאלות.
נציב אתגרים ונשיג מטרות.
אולי בסוף נמצא את האור שבקצה המנהרה
ואולי בטעות ניקלע לסערה.