ילדה קטנה יפייפיה. ילדה עם עיניים גדולות. הוא אמר שהורייך
גרושים. נשמע מוכר. אמר שהבעל החדש של אמך מתעלל בך. שונאת את
החראות האלה. מתחתנים אם נשים שיש להן ילדים ואז מתחילים
להתעלל בילדים ובאישה. והאישה כבר חלשה כל כך שלא יכולה לעשות
כלום, גם לא להפטר ממנו. כאב לי כל כך לשמוע. לא שאבא שלך היה
מתנה. אבא מכה זה לא טוב לילדים קטנים. זה הורס את החיים עוד
לפני שהם התחילו.
ילדה יפה כל כך. קטנה אבל כל כך מוכשרת. כשראיתי אותך מיד
ידעתי שאני רוצה אחות כמוך. הכימיה ביננו היתה יותר מבדרך כלל.
הסתדרנו מושלם. למרות שאת מציקה קצת לפעמים. ילדה כל כך
מתוקה.
כל כך לא הוגן שדווקא לילדים הכי טובים, הכי מוכשרים, כל כך
חמודים יש את הגורל המגעיל ביותר. למה אלוהים לא חס עלייך?
ילדה יפה כל כך. כל כך...
נקשרת אליי מהר כל כך. ואני אפילו לא זוכרת איך היכרנו. אבל
אני יודעת שהיית איתנו רק שנה וכבר כל כך נקשרנו, אני ואת.
היית התגלית שלו. הוא התפעל ממך כל כך. כל פעם שיכל, הזכיר
אותך ודיבר עלייך המון. הבנתי כל כך את ההערצה שלו אלייך. גם
אני הערצתי אותך. הדבר שכנראה אוכל אותי יותר מהכל זה שכשעזבתי
דנתי את עצמי. בכך שהלכתי הבטחתי לעצמי שלא אראה אותך יותר.
ילדה רזונת כזאת. על הגבול הדק של האנורקסיה. עם זאת יפה
בטירוף. תמיד רציתי שהילדה שתהיה לי תהיה כמוך. אולי לא בגורל
אבל במראה, באופי. גורל כזה אני לא מאחלת לאף אחד. ואם הייתי
יכולה להתחלף איתך בכדי להקל על כאבך, אלוהים יודע שהייתי עושה
את זה. הייתי עושה הכל למענך. נותנת הכל למענך. רק לראות אותך
מחייכת. לדעת שטוב לך, שאת מאושרת.
הזכרת לי את עצמי. תמיד ישבת בצד, תמיד הייתי קצת עצובה. רק בת
9. עוד לא למדת להסתיר כאב. עדיין קשה לך להתאפק כשאת רוצה
לפרוץ בבכי ולברוח. אני מקווה שהיינו לך לבית טוב. כולם שם
אהבו אותך. כולנו ניסינו לעטוף אותך באהבה ולהחזיק אותך
בזהירות בכדי לא לפגוע, לא לשבור בטעות. רק מקווה שהיה לך טוב,
שאולי הקלנו קצת על כאבך...




מוקדש לאנסטסיה.