[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדייה הירש
/
זיקוקים

סיפור שנכתב על גבי ג'ינס [עקב מחסור זמני בנייר] בעת שמירה
באימון ברי שמירה ב"בא"ח נחל".



"כשעוצמים את העיניים אפשר כמעט לשכוח מהכל, ולחשוב שיום
העצמאות או משהו", כשהיא חשבה ככה היא הרגישה שהיא שוב ילדה
קטנה. "והלוואי שבאמת הייתי קטנה כזו, עם הצמות הבלונדיניות
הארוכות, אלה שלא נתנו לי להרגיש לבד. והלוואי שהכל לא היה
באמת".

כשבשמים יש צרור של נותבים זה לפעמים נראה כמו זיקוקים, רק חבל
שאי אפשר להסתכל עליהם, בגלל שקשה לדעת אם הם שלנו או לא וצריך
לרדת מהר למקלט. ככה זה כשיש לך מלחמה בחצר האחורית.

עכשיו היא רצתה שוב את הצמות שלה. בעצם, היא פשוט לא רצתה
להיות לבד.

עם הצמות היא הייתה שלוש, כבר לא לבד, ככה היה לה הרבה יותר קל
להעביר את הזמן במלחמה.

יום אחד הן [היא והצמות] יצאו החוצה להתאוורר אחרי יום שלם
במקלט שמתחת לאדמה. היא ידעה שתיכף יחשיך, אז אסור להתרחק יותר
מדי מהבית, אבל הצמות היו כל כך יפות כשקפצו, שהיא בכלל לא
הרגישה כמה זמן עבר, ופתאום כבר היה חושך.
היא התחילה לחזור הביתה ופתאום שמעה את "הזיקוקים שלה", רק
שהפעם היא גם ראתה שלל נקודות אדומות - זוהרות - מהפנטות -
יפהפיות מתקרבות אליה.
על הקבר שלה אולי היה כתוב "זה לא תמיד רע להיות לבד".

                                               

10.11.05







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שעון
דיגיטלי!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/3/06 14:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדייה הירש

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה