אבל בעצם, אף פעם לא ידעת שהחיים שלך ייגמרו כך.
אף פעם לא חשבת שהחיים יסתיימו כך,
ברגע כואב, ברגע מהר, ברגע אחד שאותו אלוהים לא עוצר.
ובראש עברו לך מליון ואחד דברים; חשבת שתספיק אותם
אבל מישהו הגזים, לא?
כי בעצם ידעת את האמת, היה ברור שמראש הכל חתום גמור ואתה מת.

צרחת על כולם והוצאת ת'נרווים.
שברת מסביבך את כל מה שהיה.
ברגע כואב, ברגע מהר, ברגע אחד שאותו אלוהים לא עוצר.
ושנייה לפני צעקת שאתה שונא את כולם,
שנמאס לך וזין על כל העולם.
מי תיאר שאחרי זה הכל ייגמר?
שזהו נגמר ואתה לא חוזר?

כמה פעמים בכית באמצע הלילה
וקווית לשטוף את הראש?
כמה פעמים צחקת ומבפנים הכל נראה לא טוב?

דחית הכל לרגע האחרון - לרגע הסיום,
בחרת לחכות "מה יקרה מינימום?"
ובעצם צדקת שחיכית עם דברים,
ככה לא הרסת עוד המון אחרים - כמוני.
סובבת את הגב והלכת לישון
ידענו התעלמנו ובחרנו לבחור ש;
כרגע זה לא מספיק כדאי, לא מספיק דחוף,
יותר מידי אקראי מצדך, מצד אלוהים, מצד הגורל

וכמה שזעקת התרחקנו מהאמת
וזהו אחרי זה, ברגע אחד אתה מת!
כולך נשטפת על איזו מכונית,
התרסקת על הכביש. ואיזו ציפור סקרנית
באה ובדקת אותך ועפה מהר, נבהלה מהמראה שלך
ואתה לא חוזר.
וכמה מחשבות כבר עברו לי בראש?
כל הדברים שרציתי לומר לך, ואנשים שרצית לפגוש...
ובעצם כל מה שראית היה הפגוש. הוא נכנס בך פעמיים או שלוש...
וזה הספיק, זהו, אתה כבר הוכרעת, הגוף שלך לא נלחם,
נפצעת, נשברת, מבפנים.
ואז רק אתה יכולת להציל את עצמך. הרופאים סיימו ת'עבודה.
ואתה הרמת ידיים, ויתרת על עצמך.

כמה פעמים בכית באמצע הלילה
וקווית לשטוף את הראש?
כמה פעמים צחקת ומבפנים הכל נראה לא טוב?

אבל בעצם, אף פעם לא ידעת שהחיים שלך ייגמרו כך.
אף פעם לא חשבת שהחיים יסתיימו כך,
ברגע כואב, ברגע מהר, ברגע אחד שאותו אלוהים לא עוצר.
ובראש עברו לך מליון ואחד דברים; חשבת שתספיק אותם
אבל מישהו הגזים,לא?
כי בעצם ידעת את האמת, היה ברור שמראש הכל חתום גמור ואתה מת.