אור ראשון של בוקר עלה
מפציע את החושך
מנגן חרישית
מבשר שחרית
טיפות הגשם דפקו במקומך על החלון
ואתה לא פתחת אותו
ולא הגעת למיטתי כמו בפנטזיה
שסיימה את הלילה

אור ראשון של בוקר עלה
מפציע את החושך
ראשך בין ידיך רדום על הניירות
שעל השולחן במשרדך
הפנטזיה נותרה שייכת ללילה
ואתה לא הגעת
להקיש שלוש נקישות על חלוני
ולהכנס ברוך למיטתי
רק השחר הגיע אלי
לבד
ללא בשורות
אתה שם
ואני כאן
ואיפה אנחנו?

על מה בוכים השמים?
על האובדן?
על הברכה?
על הכאב והצחוק?
עלינו?