צפירות עשן מיתמר צהבהב,
בניינים נושנים קלופי קירות.
אנשים בודדים פוסעים לאיטם.
מנותקים.
עץ אחד - ירוק עד - מביט,
כמבטיח -
עדין אני כאן.
בינות הגגות המפויחים,
מגיחה עדת ציפורים נודדות,
פורשים כנפיים אל-על,
אינם מותירים אף אחת מאחור.

ילד קטן דוחף עגלה,
בובה מסמורטטת
עיניו למרחב,
תרות - אין כיוון.

נודד מבטי בין גגות לפוסעים,
צפירות חורקות באוזני רועשות,
נעלמו ציפורים - עפות לדרכן,
העץ מקורקע - שורשיו עמוקים.

ורק הילדון מעורר בי תקווה,
כיוונו לא ברור,
אך בדרך יפסע.