ארבל הכרמלי / פיתוי מגרה |
ומעלה תשוקתך עד אין-סף,
את גופי את לעצמך מבקשת
ומי יסרב לכזאת חושקת?!
פורש עלייך אצבעותיי,
עשר במספר, הסרות לפקודותייך.
כל אצבע במשימה אחרת
עד שתהיי "גומרת"...
למה את זזה? למה מפרכסת?
"אוי, כמה זה טוב" את אומרת
"יש אלוהים..." ו'כולי'
עד האביונה שאחרי.
וככה, מטיילות האצבעות בגנים
ומטפחות השושנים,
שריח פריחתן נישא באוויר
כמו קטורת מקדשי אוני,
כל המשאלות מתקיימות
על רקע הגניחות,
ואפשר ללכת לישון...
07/04/03 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|