הוא אמר שהחיוך שלי קטן מדי,
שאי אפשר לדעת,
אם אני מחייכת או לא,
כמו המונה ליזה.
אמרתי לו שיש כל כך הרבה
סבל וכאב בכל מקום,
שזה מרגיש אנוכי ,
האושר הרגעי הזה.
הוא טמן ראשו בידיו ,
חייך חיוך יותר קטן משלי,
ואמר שאם הוא לא יכול
לגרום לי אושר,
אז גם הוא לא יכול,
להיות מאושר.
אמרתי לו שגם לסבול ביחד,
זה סוג של אושר,
או לפחות סוג של נחמה.
הוא הנהן
וחייך חיוך קטן.
וככה ישבנו,
מחייכים חיוכים קטנים
כדי שלא לפגוע,
בכל הסבל שבעולם,
עם האושר שלנו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.