קול חבטה נשמע.
גופה של אסאניה נחבט בעוצמה על הרצפה.
עיניה נעצמו.
כנפלה לשינה עמוקה.
והיא עומדת בהיכל המואר, ומדריך האור צועד אליה בהליכתו
האצילית.
הוא בוחן את גופה, נוגע קלות בזרועותיה.
ניצוצות ירוקים חודרים אליה ומתפשטים בחלל גופה.
הוא מאותת לה ללכת אחריו. בצעדים קלילים הם פוסעים במסדרונות
הארוכים.
דלתות מימין ומשמאל, מגוון של אנשים ממתינים יושבים וממתינים.

כמגנט הולכת אחרי מדריך, בשתיקה בציות. מרגישה את גופה כנוצה
נעים ומלטף.
ואחרי צעידה ממושכת, כשהמסדרון התעקל ימינה וקצת שמאלה, ובקצהו
דלת -"לך לך".
הדלת הייתה סגורה. ספסלי המתנה משני צידיה. ועומס של אנשים
חיכה.
אסאניה התיישבה במקום פנוי, מתבוננת לספסל שמולה. איש איש
בהרהוריו במחשבותיו.
הם לא הבחינו בבואה. מדריך התמקם לידה ושוב העביר לה ניצוצות
ירוקות.
השלט שעל הדלת האיר, קבוצה גדולה של אנשים קמה וצעדו כעיוורים
לעבר החדר.
"אנחנו נכנסים אחריהם", לחש מדריך לאוזנה.
"נכנסים בקבוצות?", שאלה.
"כן. כל אדם משתייך לסוג מסוים של קבוצה".
היא המשיכה להתבונן באנשים שמולה,"האם אלה האנשים שאיתי
בקבוצה?", הרהרה.
עוד בטרם הצליחה לחפור בראשה, שוב השלט האיר, הדלת נפתחה,
מדריך אותת לה לקום והם החלו לצעוד לכיוון הדלת.
"עכשיו תדע על הקבוצה", חשבה בראשה.
אך אף אחד מהנוכחים לא קם. היא המשיכה בצעדיה, מתבוננת בהם
מימין ומשמאל.
הם המשיכו בשלהם.
"מדריך?", נגעה קלות בידו.
"איפה הקבוצה שלי?".
"היא תגיע", השיב לה בקצרה והמשיך בהליכתו.
וברגע שרגליה הגיעו למפתן הדלת לחצות את המעבר שמעה מאחוריה
קול -
"מהר, מהר","שלא תפספס את המעבר".
היא הפנתה פניה, וראתה את דילמה מדרבנת את בנה הקטן שיזדרז.
צעדיו הקטנים התעצמו ככל שהתקרב אל הדלת.
דילמה לא הבחינה באסאניה שעמדה ממש לידה. אך הילד הבחין.
הוא נעמד לידה וחייך.
"שלום", אמר בקולו הרך,"שמי אור".
"אני אסאניה", השיבה לו אסאניה. הוא המשיך בחיוכו.
"קדימה לעבור שניכם", שמעה את קולו המדרבן של מדריך, ושניהם
חצו את המפתן.
הדלת נסגרה.
"שמישהו ידליק את האור ....", אור לחש ונצמד אליה.
החושך הקפיא מכל עבר והם עמדו בציפייה לבאות.
ואכן האור נדלק. מסך אור ירד מקצה החושך, סנוור את עיניהם ולאט
לאט הבחינה באותיות שנגלו.
"לך לך  מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"
"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה"
מלאכים רבים עטפו את אור ואסאניה.
קולם הרך ניגן שוב ושוב את המילים.
הם התעופפו מסביבם, מלטפים את גופם, במגוון צבעי הקשת, כחלקיקי
אור.
"בחרתם בדרך לא קלה", שוב נימת קולם נשמעה,
"בחרתם בדרך תשובה",
"עליכם להצטייד בהרבה אמונה",
"לכו לכם מדעתכם ומרצונותיכם",
"צאו מיהם, שחררו, וגלו את הברכה הטמונה מעבר לחושים".
"עליכם להצטייד ברצון אמיתי",
"בתשוקה פנימית".
האור סנוור את עיניהם ומתוך הבוהק יצאו האותיות - יקוק.
מזווית עיניה הבחינה אסאניה בדמעה שיורדת מעינו של אור.
האותיות החלו לעטוף אותו ולהובילו.
כאלומה של אור צעד. ידיו מופנות קדימה.
מולו נעמדה דמות, מלאך גבוה ולבן.
והחל לומר:"הקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך
לדורותיהם לברית עולם להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך", דלת
נפתחה מאחורי המלאך הלבן -"ברית", אור אחז בידו של המלאך
שהובילו לכיוונה.
"ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדורותיהם"
"זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך ויימול לכם
כל זכר".
מילותיו של המלאך הלבן הדהדו בעוצמה בחדר.
"זוכרת אנוכי", מלמלה אסאניה.
"אני זוכרת את בריתי", ומצד ימין הבחינה בדלת,"לזכור", הבהבו
האותיות.
מדריך החל מלווה אותה לכיוונה.
"אסאניה", שמעה את אור קורא לה.
"כן אור", ענתה לו בהתרגשות פנימית.
"יקוק העניק לי חיים", אמר לה בהתלהבות.
"אני יודעת השיבה לו", ודמעות זלגו מעיניה.
"הוא גם מעניק לך אותם", המשיך.
"אל תשכחי לעולם, שהברית שלנו היא חיים",
"ועלינו להעבירה הלאה, להמשיך אותה".
המלאך הלבן ליטף את ראשו של אור."בוא ילדי", אמר ברכות.
"אנחנו ביחד", שמעה את מילותיה באוויר.
אך אור כבר פסה מאחורי דלת הברית. ברית העולם.
ואסאניה החלה לפסוע מעבר למפתן -"לזכור", כששמעה את מדריך
מרגיע אותה,
"אליהו שומר על נפשו ורוחו של הילד".
עיניה נפתחו, לעולם חמשת החושים, ראתה את אישו רוכן מעליה.
"אסאניה, אסאניה", שמעה את קולו.
"כמה דאגתי לך".
"בואי אעזור לך לקום, לאט לאט".
"נפלת ונחבלת ביד, הכל בסדר", אמר לה.
אחז בזרועה ועזר לה להתרומם.
"ברית עולם", מלמלה לאישו."האור שומר עלינו בעולם".
אישו חיבק אותה חזק לליבו."בואי, אנחנו צריכים להזדרז",
"יש ברית לבן של דילמה, שלא נאחר".