שמש תל אביבית האירה את דרכי החוצה, הייתי מסונוור, הייתי
מאושר, הרגשתי פשוט נפלא, יום כ"כ יפה שמיים כחולים ואז דרכתי
על חרה ונזכרתי שאני הולך לעבודה. קיללתי, כן קיללתי את הבן
זונה שהכלב שלו חרבן והוא לא אסף את החרא. חיפשתי את המכונית
שלי ולא מצאתי, כנראה ששוב התבלבלתי וחשבתי שחניתי במקום שונה
מהמקום האמיתי שבו חניתי, אבל אז הגיעה אלי ההכרה שחניתי ב- 3
בבוקר על אדום-לבן אחרי שחזרתי שתוי. בני זונות. בני זונות כל
השרלטנים שנבחרו לעירייה ולא מסדרים לנו קצת מרווח נשימה
לחנייה. הייתי עצבני, לא חשבתי על דברים בבירור, ראיתי דברים
קצת כפול, הייתי מבולבל. עצרתי מונית וביקשתי מהנהג שיסיע אותי
לחניון הגרירות שליד הדולפינריום. גם לנהג לא הלכו דברים. הוא
סיפר לי כמה דפקו אותו בדו"חות חנייה. סיפר על איזה פעם שהלך
לקנות שתייה וסיגריות ועצר את האוטו לשנייה ולפני שהספיק
להסתובב הפקח כבר סיים להדפיס את הדו"ח ולא היה מוכן לבטלו.
הוא התחנן לפניו, הלך איתו בהתחלה בטוב, וכשזה לא הלך לאמא של
הפקח יוחסו עבודות זולות. הייתי מתוסכל, גם נהג המונית היה
מתוסכל. הסיפור הזה לא שיפר את מצב רוחי, הוא הפך אותו למצב
רוח יותר קרבי. איכשהו הכסף שלי תמיד ברח ממני. כל אחד לקח
מהשלל שלי. העירייה לקחה ממני כסף על דו"חות וארנונה, נהג
המונית לקח ממני כסף על הנסיעה, הבחורה שיצאתי איתה אתמול לקחה
ממני כסף על השתייה ששילמתי עליה. איכשהו הכסף שלי התאדה, אם
זה בחורות, אם זה אלכוהול, אם זה סיגריות, אם זה אלכוהול.
הרגשתי צורך לעשן סיגריה ולהפיג את המתח, נהג המונית לא התנגד
והפיג איתי את המתח בסיגריה. העניין הוא שבסוף בעקיפין הגלגל
מסתובב ובדרך לא דרך משהו שקשור במה שאני עושה או שמישהו אחר
עושה לוקח בחזרה את הכסף מהעירייה, מנהג המונית ומהבחורה
ששתיתי איתה אתמול בלילה. הכל מסתובב. אני מרגיש תמיד שבוי
ורדוף אחרי מישהו או משהו. מן ריצה סביב עצמי שקשה לי להפסיקה.
הייתי תשוש. הנהג הוריד אותי בחניון. ניסיתי לדבר עם האישה
בשחרור הרכבים על זה שאני גר באותו רחוב ושלא הייתה שום חנייה
באופק כשחזרתי ב-3 בבוקר תשוש מהעבודה, אבל היה ברור לי בעצם
שהשיחה הזו מיותרת. היה ברור לי שהיא לא יכולה לעשות כלום. היא
הייתה רק בורג קטן במכונת הדפוס של הדפסת הדו"חות העירונית.
בכל זאת חיפשתי לריב איתה, ודיי הצלחתי למען האמת. החלפנו
איחולי בריאות אחד לשני עד שנמאס לנו.
נכנסתי לאוטו והרגשתי דיכאון גדול נוחת עלי כמו הנשר שראיתי
אתמול בנשיונל ג'יאוגרפיק נוחת על הארנב וצד אותו. שוב הרגשתי
שאי אפשר ממש לשנות את הסדר החברתי הזה. זרקתי את הדו"ח לפח
שבמושב האחורי ונסעתי. היה ברור לי שלא יצא מזה כלום ושישלחו
לי אותו שוב עד שבסוף יוציאו ממני את הכסף, אבל לפחות באותו
רגע זה הרגיש טוב לזרוק את הדו"ח. פתחתי את הרדיו-דיסק באוטו.
היה לי שם דיסק של שיגור-רוס. הרגשתי יותר טוב, מנוחה ורוגע
גדול נכנסו לתוכי והבנתי שכבר אי אפשר יותר להביס אותי היום.